מהו צילום למטיילים

 

לעיתים נתפס עולם הצילום כמקום השמור למקצוענים בלבד...

לא כך הדבר ע"פ תפיסתנו ביומן מסע.

עולם הצילום בכלל והצילום למטיילים בפרט,

הוא עולם מרתק בו יכול הצלם לבטא עצמו בתמונותיו,

ולהשפיע על התוצאה מתוך הבנת האפשרויות העומדות בפניו

ולא רק ע"פ יכולתו הטכנית או הבנתו המקצועית.

אנו מאמינים כי לא איכות הציוד או מותג כזה או אחר,

יביאו את התוצאות הנהדרות אותן מבקש מטייל לעצמו,

בזמן שהוא מנציח את הרגעים המופלאים בתמונות.

אנו מאמינים, כי היכולת של המטייל להיפתח במחשבתו אל עולם הצילום,

היכולת שלו לזהות את הפוטנציאל לתמונה מצוינת

והיכולת שלו לראות את התוצאה המתבקשת עוד בטרם צילם,

הם אלו שיחזירו איתו הביתה תמונות מדהימות מעולם קסום ומרתק בו טייל.

 

תמונה נהדרת היא כזאת שאינה מצריכה הסברים. היא גורמת למתבונן בה לתחושות ,מציפה אותו ברגשות

ונושאת אותו ב"מנהרת זמן" אל אותו רגע קסום, בו היה הצלם כאשר צילם את התמונה

ובכך הופכת אותו לשותף מלא לחוויה...

 

עולם הצילום למטיילים משלב בתוכו שני מישורים חשובים המשלימים אחד את השני באופן ענייני ופרקטי.

הראשון מישור הצלם, והשני מישור המטייל.

שני המישורים נולדו מתוך ניסיון רב שנים ומחקר ארוך ומקיף שנעשה בקרב צלמים גיאוגרפים מקצועיים,

טיילים וותיקים ומנוסים וחברים כמוני וכמוך, שחזרו מטיולים מרתקים עם יומני מסע מדהימים.

הם תרמו לנו מניסיונם הרב מהצלחותיהם וגם ממה שלא כ"כ עבד להם.

היכולת "לנצל" נכון את הציוד שברשותי ולבחור באפשרות הטובה ביותר, על מנת להשיג את התוצאה הנדרשת.

פיתוח ואימון "הרעב לצלם" וזיהוי הפוטנציאל הטמון במקום וברגע מבחינה צילומית.

הבנה בסיסית ביסודות הצילום הטכניים החיוניים ובשפת הצלמים, בהחלט מספיקה ומשרתת את המטייל מצוין.

לתרבות הטיול רבדים רבים ומגוונים, הבנת יכולתו של המטייל לצלם בעודו מטייל, ולטייל בעודו מצלם...

ההבנה כיצד משפיעים מיקומו ונוכחותו של הצלם על הסביבה ועל התמונה ?

המודעות לתרבויות, מנהגים, טקסים וחוקי הרחוב במקום בו אני מצלם - מי יוצא לצלם ביום כיפור במאה שערים ?

הבנת והכרת האפשרויות העומדות בפניו בתחום זה, תפרוץ בעבורו את הדרך לצלם תמונות מצוינות...

אנו מאמינים בללמוד מה שצריך וקצת מעבר...לא לחפור :-)

המטייל שיכיר את האפשרויות העומדות בפניו בשני המישורים - יוכל ליצור בינהם איזון מושלם

ולחזור הביתה עם תמונות מדהימות של פעם בחיים...

  

 

על שפת הנהר בעיירה המרתקת פשופאטינט שבנפאל ישבנו לינקו ואני. 

לינקו הוא הודי, חבר, צלם לאו דווקא בסדר הזה, שליווה אותי בצילומים במסעי בנפאל.

חיכנו בפינה קצת רחוקה משפת הנהר אך עם זווית מצוינת על המתרחש,

מנסים להצטופף שנינו תחת אותו כתם צל קטנטן שנוצר מהעץ הגבוה שלצידנו,

השמש בערה בשמיים ואנו נמסנו אל תוך נמנום...

צעקות רמות הפריעו את מנוחתנו...

התיישבנו וראינו שההלוויה הראשונה עומדת להתחיל.

כן, בפשופאטינט שורפים את גופות המתים - זהו טכס נפאלי עתיק יומין.

בעודנו מתבוננים, אנו מבחינים בשני בחורים עם מצלמות בידיהם,

מתווכחים עם המקומיים, עם תנועות ידיים ודיבור קולני שלא הולם את המקום והמעמד.

הישרנו מבט לינקו ואני האחד אל השני ואמרנו ביחד - "ישראלים".

 

"תגיד", שאל לינקו " למה אתם, המטיילים הישראלים, חושבים שאתם יכולים לצלם בכל זמן ובכל מקום ? "

"מה זאת אומרת...?" עניתי "ארץ רחוקה, מקום חדש, טקס מרשים - מצלמים, אתה יודע, חלק מהטיול..."

"אתה למדת המון שנים צילום, לא ?", שאל אותי.

"כן", עניתי.

"ומתי לימדו אותך מתי לצלם מה, זאת אומרת, מעבר לצילום הטכני עצמו, מי לימד אותך את חוקי הצילום למטיילים ?"

"חוקי הצילום למטיילים" עניתי... "תסביר לי", ביקשתי.

"הנה אתן לך דוגמא", אמר.

"אני מתכנן לבוא לישראל לחופשה... אתה יודע עד כמה מרתקת אותי היהדות והמקומות הקדושים...?"

"כן, זוכר", עניתי בעודי מנסה להבין מה הוא רוצה ממני...

"והבטחת שתיקח אותי לבתי הכנסת היפים ביותר בישראל..."

"נכון. אכן, הבטחתי" עניתי.

"אז אם כבר ארץ רחוקה, מקום חדש וטכס מרשים - בוא נצלם ביום כיפור, מה דעתך...?"

 

דקות ארוכות חיפשתי תשובה, לינקו עדיין מחכה לה...